<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תמ"ט</h1>
<h2>דף לט.</h2>
שאלת בצים שנתבשלו על האש וכתשו אותם במכתש חולבת שאינו בן יומו עם תבלין ושמו אותם בתרנגולת, מי נימא דנותן טעם בר נותן טעם הוא ומותרת התרנגולת. תשובה נותן טעם בר נותן טעם בר נותן טעם הוא ומותר ואפילו המכתש בן יומו, וכל שכן בזה שאינו בן יומו שהוא טעם לפגם ואפילו נתבשלה התרנגולת עצמה כדקימא לן נותן טעם לפגם מותר. ולפיכך מה שחזרת ושאלת שחזרו וכתשו באותו יום בצים עם מרק בשר, גם זה מותר לפי שנותן טעם לפגם הוא, ואף על פי שכבר כבשו בו אותן בצים לא חזר בן יומו שכל שהוא לפגם אינו חוזר לשבח מחמת בישול שבישלו בו אחר זמן שבא לפגם, שאם כן אין לך טעם לפגם לעולם שבאותו בשול יחזור לשבח. ואינו דומה למה שחששו קצת מגדולי הצרפתים לומר שאם תוך יומו קודם שבא לפגם בשלו בו אפילו דברים מותרין אותו בשול מעמידו בשבחו כיון שלא בא עדין לפגם, אבל כל זמן שבא לפגם אינו חוזר לשבח מחמת בישול אחר. ומחמת התבלין שנכתשו עם הבצים, מסתברא שאין בו חשש, אף על פי שאסרו חלתית של גוים ואמר טעמא מאי משום דמחתכי ליה בסכינא דארמאי ואף על גב דנותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחלתיתא מחליא ליה, הכא דבר מועט הוא תבלין שנתערבו עם הבצים ואין כל כך חריפות בהן למתק ולהחזיר לשבח פליטת המכתש.
